תמ"ש (ת"א) 78931/98 י.א נ' ע.א

הוריהם המנוחים של התובעים ושל הנתבע 1, היו העלי זכויות במשק חקלאי. בחייהם קבעו ההורים כי הנתבע יהיה בעל מעמד של "בן ממשיך" במשק, והחלטתם אושרה על-ידי המושב והסוכנות. לאחר מותם, הועברו הזכויות במשק על שמו של הנתבע. התובעים, אחיו של הנתבע, הגישו תובענה לביטול קביעתו של הנתבע כ"בן ממשיך".

בית המשפט דחה את התביעה.

על-פי הוראות "ההסכם המשולש" החל על ההורים המנוחים, המושב והסוכנות, זכויות ההורים במשק אינן חלק מעיזבונם. קביעת ההורים בחייהם בדבר זהות ה"בן הממשיך", שמשמעותה היא כי לאחר מותם יהפוך הבן לבעל הזכויות במשק, איננה נוגדת את הוראות סעיפים 8(א) ו- (ב) לחוק הירושה, שכן זכויות המתיישב במשק אינן חלק מעיזבונם.

מכיוון שהזכויות במשק אינן חלק מהעיזבון, מעמדם של התובעים בתביעה אינו נובע מהיותם יורשים של הוריהם, אלא מהוראות ההסכם המשולש, לפיהן, באין "בן ממשיך" זכאים הם לעתור להפעלת העקרונות הקבועים בסעיף 114 לחוק הירושה. התובעים רשאים לטעון לעניין זה כי קביעת "הבן הממשיך" על-ידי ההורים היתה פסולה, ומכאן מעמדם בתביעה דנן.

תביעת התובעים התיישנה, שכן מהראיות עולה שהם ידעו על קביעתו של הנתבע כ"בן ממשיך" עוד בחיי ההורים. זכותם לבטל את המינוי קמה להם עם מות אחרון ההורים ב-1990, ומשחלפו מעל 7 שנים מאותו מועד, התביעה התיישנה. בנוסף, התביעה נגועה בשיהוי: את התקופה הארוכה בה נמנעו התובעים מלתבוע ניתן לראות בנסיבות העניין כזניחת התביעה. בפרק זמן זה שינה הנתבע מצבו לרעה וכן קופחה אפשרותו להפריך את טענות התובעים עקב מותו של העד המרכזי.

בית המשפט דן גם בטענות התובעים לגוף העניין, בדבר השפעה בלתי הוגנת, מרמה, זיוף וכפייה, ודחה אותן בשל כך שהתובעים לא עמדו בנטל להוכיחן.