מעבר מהמושב בחזרה לעיר בגיל השלישי

האם באמת החלום הישראלי לבית במושב הינו חלום לזמן מוגבל עם תאריך תפוגה? על השינויים בהרגלי החיים בעקבות העליה ברמת החיים ועל החזרה לעיר הגדולה דווקא בגיל הפרישה.

הגשמת החלום הישראלי של מעבר לבית במושב והתרחקות מהעיר הסואנת לטובת השקט הפסוטרלי של בית צמוד קרקע הטובל בשדות מוריקים, מקבל תפנית חדה כאשר האוכלוסיה מתבגרת ומתקשה בנגישות למרכזי המסחר ולשירותי הרפואה.

בראשית שנות ה - 2000 חלה נהירה של משפחות רבות אשר ביקשו להגשים חלום ולרכוש בית פרטי במגזר הכפרי, רכישת משקים חקלאיים ובתים בהרחבות שהציעו המושבים. המדובר במשפחות מבוססות אשר התגוררו במרכז הארץ בערים הגדולות ובקשו לחולל שינוי בסביבת המגורים ולהתגורר באזורים כפריים, היו אלו בדרך כלל בעלי מקצועות חופשיים אשר המעבר למושב לא הצריך שינוי משמעותי או וויתור על פרנסתם, כך שההסתגלות למגורים במושב לא לוותה בקשיים כלכליים עבורם.

ואולם בשנים האחרונות אנו עדים לתופעה הולכת ומתרחבת של נטישת המושב לטובת חזרה להתגורר בעיר, דווקא מצד אותם רוכשים שביצעו את המעבר למושב לפני 15-20 שנה מתוך רצון לשפר את איכות חייהם. אותם רוכשים שמימשו את חלומם ורכשו נחלה או בית צמוד קרקע במושב, מצויים כיום בשלהי הגיל השלישי, מרביתם יצאו לגמלאות וכבר אינם עובדים, התא המשפחתי שלהם הצטמצם כאשר ילדיהם הבוגרים עזבו את ביתם והם נותרו להתגורר בבתים רחבי ידיים עם גינות גדולות המצריכות תחזוקה ומהווים עבורם מטלה מכבידה, והמגורים בבתים צמודי קרקע והחשש מפריצות פוגעים בתחושת הביטחון שלהם.

בבדיקה מדגמית שערכנו בקרב עשרות משפחות אשר עשו את הצעד של מעבר למושב לפני למעלה מעשור שנים ובתקופה האחרונה עזבו את המושב וחזרו להתגורר בעיר עולה, כי קיימים מניעים זהים לכולם שהביאו אותם לקבלת ההחלטה על עזיבת המושב וחזרה להתגורר בערים הגדולות.

נגישות לשירותי רפואה

 אין ספק כי ככל שחולפות השנים צריכת שירותי הרפואה מצויה בעליה מתמדת. במרבית המושבים קיימת מרפאה מקומית המעניקה שירותי רפואה בסיסיים לתושבים ועל מנת לקבל שירותים מתקדמים ולבצע בדיקות ומעכבים רפואיים, נדרשים החולים להגיע לרופאים ומרכזי רפואה המצויים במרכז הארץ. במחקרים שנעשו לאחרונה גילו החוקרים, כי למקום המגורים ולמידת הריחוק ממרכזי שירותי הרפואה, קיימת השפעה על היקף התחלואה ועל סיכויי ההחלמה. ההזדקקות לשירותים אלו במיוחד בגיל השלישי מצויה בראש סדר העדיפויות של האוכלוסיה המתבגרת אשר מרביתה מוגבלת או מתקשה בהתניידות ומודעת לכך שהיצע נגיש של שירותים רפואיים ואפשרויות בחירה באזורים המרוחקים לא ינתן להם במקום מגוריהם במושב.

קשיים בהסתגלות לחיי המושב

 המעבר מסביבת מגורים עירונית לסביבת מגורים כפרית מצמצמת את היקף חיי החברה והבילוי ומצריכה הסתגלות לסוג של חיי קהילה ושותפות בין חברי האגודה. לאנשים שחיים בעיר יש הזדמנויות חברתיות רבות יותר, וסיכוי להגדלת מעגל החברים בעוד שבמושב ככל שבתי המגורים מבוזרים יותר והממשק בין השכנים מצטמצם כך הסיכוי ליצירת קשרים חברתיים הולכת ופוחתת. סקרים מראים שלאנשים שחיים בריחוק מהפזורה העירונית, קרי בישובים כפריים, יש פחות סיכוי להכיר את השכנים שלהם גם אם יש להם פעילויות משותפות, ופחות סיכוי לסמוך על השכנים שלהם ולחבב אותם. חלק ניכר מהמתיישבים החדשים שעברו למושב בגילאים בוגרים אינם מצליחים להתערות בקרב האוכלוסיה הוותיקה והם מתקשים ליצור מערכות יחסים חדשות עם השכנים או לקחת חלק בחיים החברתיים המתנהלים באגודה, דבר שמוסיף לבידוד ולהרגשת הניכור כלפי המתיישבים הוותיקים. מחלק ניכר מהעוזבים נשמעת הטענה על קשיי הסתגלות חברתית, ועל כך שאינם מרגישים שייכות למקום כפי שבני המקום חשים, טענה שהיא די אירונית- מפני שרוב האנשים שעזבו את העיר בראשית שנות ה- 2000 עברו למושבים ולישובים הקהילתיים דווקא כדי למצוא קהילות בטוחות וחמות.

תרבות הפנאי

המודעות לאיכות החיים והגידול בשעות הפנאי בגיל השלישי אשר מתבטא בגידול בזמן הפנוי המוקדש לתחביבים ועיסוקים אישיים מאפשר השקעה גדולה יותר בשעות תרבות הפנאי. אולם העובדה שמקומות הבילוי בהם מתקיימים ההצגות הסרטים וההופעות מצויים במרכזי הערים מקשה ומגביל את אלו התלויים בתחבורה הציבורית ומוגבלים ביכולת ההתניידות שלהם. כאשר מנגד קיימת חלופה בה מקום המגורים הינו בסמוך למרכזי בילוי וההגעה אליהם יכולה להיעשות ברגל או בנסיעה קצרה.

אין ספק שמערכת הצרכים המשתנה בחלוף השנים, והרצון להיות קרובים לשירותים השונים מתורגמת גם לחשיבה מחדש על קביעת מקום המגורים, וזניחת החלום על המשך מגורים במושב דבר שמביא זוגות רבים להחלטה שיש ליהנות מהחיים בצורה מיטבית והמקום הטוב ביותר עבורם לעשות זאת הינו במגורים הנבנים דווקא במרכזי הערים, בהם יש נגישות למקומות בילוי ופנאי והכל במרחק הליכה קצר. יש הרואים במעבר מהמושב בחזרה לעיר דווקא בגיל השלישי, תופעה חיובית ומבורכת בה שני הצדדים יוצאים נשכרים, העוזבים את מגורי המושב מוצאים את מבוקשם בהתאם לצרכיהם במרכזי הערים ומאידך הדבר מאפשר לגוון את מרקם האוכלוסיה והצערת אוכלוסיית המושבים בבחינת "דור הולך ודור בא והארץ לעולם עומדת".