על מי הנטל לביטול עסקת מתנה בנחלה?

בחלק נכבד מהמקרים בהם מבקשים הורים או אחים להביא לביטולו של מינוי בן ממשיך או לביטול הענקת הנחלה במתנה, נשמעת הטענה כי ההורים לא הבינו או לא ידעו מה משמעות המינוי או הענקת המשק במתנה וכיצד הדבר ישליך על היקף העיזבון שלהם בעתיד.

האם יש לקבל טענתה של בעלת נחלה שאינה יודעת קרוא וכתוב, כי חתימתה על יפוי כח ותצהירי מתנה לבנה, בה העבירה לו את מלוא הזכויות בנחלה, לאחר ששנים קודם לכן מינתה אותו כבן ממשיך, נעשו ללא שהבינה על מה חתמה? 

בשאלה זו עסק פסק דין שניתן בבית המשפט לענייני משפחה בירושלים, במסגרת תמ"ש 42979-09-17 . ביחס לתביעה לפסק דין הצהרתי שהגישה אמא נגד אחד משבעת ילדיה, לפיה התבקש בית משפט לקבוע שהאם הינה בעלת הזכויות בנחלה וכי יש לבטל את הענקת המתנה לבנה.

סיפור המעשה בקצרה

במהלך שנת 1987 מינו ההורים את בנם הנתבע כבן ממשיך, מינוי שקיבל את אישור כלל המוסדות. בחלוף עשור שנים ערכה האם עם הנתבע "הסכם בן ממשיך" בו הובהר, כי הסיבה בגינה מונה הבן כבן ממשיך, היתה רק על מנת לאפשר לו לבנות בנחלה וככל ובעתיד ניתן יהיה לפצל את המגרש עליו נבנה בית מגוריו, הוא לא יהיה זכאי לזכויות ביתר הנחלה.

במהלך שנת 2000 חתמה האם על הסכם נוסף, המאפשר לבן נוסף לבנות בנחלה לאחר שנתנה לכך הסכמת הבן הממשיך.

ביום 22.6.04, לאחר שני ההסכמים שערכה עם ילדיה, חתמה האם על יפוי כח ותצהירי העברה לצורך העברת מלוא הזכויות בנחלה במתנה לבן הממשיך ובד בבד חתמה גם על צוואה שבה הורישה את כל רכושה שווה בשווה בין כל ילדיה (שני מסמכים משפטיים שסותרים זה את זה).

בשל ניסוח בעייתי של התצהירים מבחינת רמ"י, חתמה האם שוב על תצהירים מתוקנים להעברת כל זכויותיה בנחלה לבן הממשיך ובסופו של דבר בשנת 2009 נרשמו כל הזכויות בנחלה על שמו של הבן הממשיך ורעייתו. 

והנה, בשנת 2017 הגישה האם את תביעתה כנגד בנה – הבן הממשיך וטענה שהחתימות על העברת הזכויות בנחלה אליו במתנה הוצאו ממנה במרמה וכי ההבן הממשיך היה אמור רק להחזיק את הזכויות בנאמנות עבורה וכל רצונה מאז ומתמיד היה לחלק את הנחלה באופן שווה בין ילדיה.

האמא הסבירה שהמינוי של הבן כבן ממשיך נעשה אך למראית עין כדי לאפשר לו לבנות במשק.

לעומתה טען הבן הממשיך שהעברת הזכויות אליו היתה רצון אמו התובעת וכן רצון אביו, כפי שבא לידי ביטוי במינויו כבן ממשיך בשנת 1987.

הן מינויו כבן ממשיך ולאחר מכן העברת מלוא הזכויות במשק אליו, נעשו על ידי אמו מתוך הבנה מלאה של משמעות המעשה, בלב שלם ובנפש חפצה.

משמעות חתימה על מסמכים הינה גמירות דעת

 בית המשפט קובע שטענה על כך שמדובר בהסכם נאמנות צריכה להירשם בהסכם משפטי ברור, דבר שלא נעשה במקרה זה. אומנם עשויה להיווצר נאמנות גם ביחס לזכויות במקרקעין גם ללא קיומו של הסכם בכתב אבל כאשר נרשם הנאמן כבעל זכות במקרקעין, מבחינת הרשויות הוא הבעלים, ומי שיצר את הנאמנות (האמא) לוקח על עצמו את הסיכון שהנאמן יתכחש לזכויותיה.

לפיכך, כאשר עוסקים בנכסי מקרקעין לגביהם מתקיים רישום בספרי רמ"י, נטל הראיה להוכיח שהרישום אינו משקף זכות בעלות הוא נכבד ביותר.

בית המשפט הגיע למסקנה שלא עלה בידי האם להוכיח שהנסיבות האובייקטיביות וגם התנהגותה בעת חתימת ההסכם עם בנה מעידים על העדר גמירת דעת מצדה שכן ידוע שחתימת אדם על מסמך מהווה ביטוי חד משמעי של הסכמה לתוכן המסמך ומבחינה חוזית החתימה מסמלת את גמירת דעתו "חתימתו של צד על גבי חוזה כתוב מהווה ראיה חזקה (אולי מכל ראיה אחרת) לגמירת דעתו" ע"א 629/86 בוטקובסקי בע"מ נ' גת.

כלל הוא, כי מי שחותם על מסמך משפטי מוחזק כמי שקרא, הבין והסכים לתוכנו, ובמיוחד כך הדבר כאשר המסמך נוגע לנכסיו ע"א 6055/04 לנדאו נ' בנק לאומי לישראל בע"מ.

התובעת אינה יודעת קרוא וכתוב אולם הלכה היא שאדם מוחזק כיודע את תוכנו של מסמך שעליו הוא חותם ולא תישמע מפיו הטענה שלא כך הם פני הדברים, מן הטעם שאין הוא מסוגל לקרוא את המסמך מסיבה כלשהי. 

מי שאינו מסוגל לקרוא מסמך נושא בחובה להבטיח שתוכנו של אותו מסמך יובא לידיעתו, על ידי פלוני המהימן עליו, לפני שיחתום עליו ולכן הוא זה הנושא בתוצאות אי קיומה של החובה ולכן משנחתם מסמך על ידי אדם בר דעת ובוגר, וניתנה לו שהות לבחון את המסמך ולהיוועץ, לא בקלות תישמע הטענה כי החותם לא הבין על מה חתם.

בימ"ש לא התרשם מעדותה של התובעת על כך שלא הבינה על מה חתמה ומעניק משקל לעדותו של עוה"ד שבפניו נחתמו יפוי הכח ותצהירי ההעברה, לפיה הוא הקריא לתובעת את המסמכים עליהם חתמה והסביר לה את משמעותם, ומשום כך קובע בית משפט שחזקה על התובעת, כמי שחתמה על מסמכי העברת הזכויות במתנה לבנה שחתמה עליהם לאחר שהבינה את תכנם.

מתנה שהושלמה

משהועבר הרישום על שם הנתבע (הבן הממשיך) בכל המוסדות, הושלמה המתנה והתובעת אינה יכולה לחזור בה ולקבל חזרה את מה שכבר נתנה, לכן גם אין רלבנטיות לצוואתה בה הורישה את כל רכושה שווה בשווה בין כל ילדיה שכן התובעת אינה יכולה להוריש את אשר כבר אינו חלק מעיזבונה. 

התובעת גם לא הצליחה להוכיח כי היתה טעות מצדה בחתימה על ההסכם ולכן מאחר שלא עלה בידיה לסתור את חזקת המתנה ולהוכיח שהזכויות הועברו לנתבע בנאמנות, יש לראות בהסכמים שערכה עם בנה כמשקפים הסכמות אמיתיות שהיו בין הצדדים ומדובר במתנה שהושלמה.

גלעד שרגא משרד עורכי דין – מומחים לנחלות ומשקים חקלאיים, מדורג בין משרדי עורכי הדין המובילים בישראל בתחום אגודות שיתופיות לשנת 2024.