זכויות בן ממשיך בחיי ההורים

בפסק דין חדש שניתן לאחרונה בבית המשפט לענייני משפחה בת"א, נדרש בית משפט לדון במעמדו וזכויותיו של בן ממשיך במהלך חיי הוריו, לאחר שכבר הוכר ככזה ע"י בית המשפט העליון, בסופה של הדיינות משפטית ארוכת שנים שבסופה הוכרע כי הוא אכן הבן ממשיך.

תחילתו של הסיפור כאשר ההורים חתמו ביום 19.11.1978 על התחייבות בפני נוטריון כלפי בנם, בה נאמר:

"הננו מצהירים בזה ומאשרים כי בננו מר ___ יהיה הבן הממשיך במשקנו____ במושב ואנו מסכימים

שיבנה בית מגורים בחצר משקנו בתנאים המקובלים במשרד השיכון לגבי בנית בית נוסף לבן ממשיך".

ברבות השנים לאחר פטירתו של האב, התגלעו חילוקי דעות בן הבן הממשיך ואמו ומשכך הגיש הבן הממשיך תובענה לסעד הצהרתי לבית המשפט לפיה הוא הבן הממשיך. המחלוקת בין הצדדים היתה, האם המתנה שנתנו ההורים הושלמה. אמו ואחיו של הבן הממשיך טענו, כי הסוכנות לא אישרה באופן סופי את התובע כבן ממשיך, ולכן יש לראות זאת כהתחייבות לתת מתנה, ממנה יכולה האם לחזור בעוד הבן הממשיך טען שעצם החתימה של ההורים משמעה הענקת מתנה שהושלמה.

בפסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה התקבלה תביעתו של הבן ונקבע שהתובע הוא אכן בן ממשיך לאחר שהוענקה לו מתנה ממנה לא יכולה האם לחזור. לאחר שהאם ערערה על פסק הדין הפך בית המשפט המחוזי את ההחלטה וקבע כי המתנה לא הושלמה ולכן רשאית היתה האם לחזור בה מהתחייבותה. התובע הגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון, ובפסיקתו נהפכה שוב ההחלטה והוחזר פסק הדין שניתן ע"י בית המשפט לענייני משפחה.

בית המשפט העליון קבע, כי במערכת היחסים בין האם לתובע הושלמה המתנה, ולכן האם אינה יכולה לחזור בה מהמינוי של בנה כבן ממשיך, גם אם העברת הזכויות בפועל תלויה בהסכמת הסוכנות.

חלפו השנים, הבן המשיך להתגורר בבית המגורים שנבנה על ידו וגם האם המשיכה והתגוררה בבית המגורים של ההורים אולם אש המחלוקת בין הצדדים המשיכה לבעור וכך למרות שבית המשפט העליון הכריע כבר בשנת 1999 בשאלת מעמדו של הבן הממשיך, החליטה האם לנסות ולסכל את המינוי באמצעות העברת הזכויות בנחלה לצאצא אחר במסגרת העברה ללא תמורה שכן הזכויות בנחלה עדיין שלה.

משנודע לבן הממשיך כי נעשות פעולות כדי לעקוף את פסק דינו של בית המשפט העליון, הגיש תביעה לצו מניעה אשר ימנע כל דיספוזיציה בנחלה לאור פסק הדין שקבע שהוא הבן הממשיך ומנגד הגישה אמו תביעה שכנגד לתשלום דמי שימוש בבית המגורים בה התגורר הבן במהלך השנים ולפינויו מבית המגורים בנחלה.

בית המשפט קובע שזכויותיו של הבן הממשיך כוללות זכויות כלפי האגודה השיתופית וגם זכויות כלפי ההורים בעלי הזכויות במשק.

במערכת ההסכמים מול ההורים ניתנת לבן הממשיך הזכות להחזיק במשק יחד עם ההורים במשך ימי חייהם ולקבל את הזכויות ההורים במשק לאחר פטירתם.

הסדרת מעמדו של הבן הממשיך באגודה, הינה תוצאה ופועל יוצא של הסדרת מעמדו של הבן הממשיך במערכת היחסים שלו עם הוריו. תכלית המינוי והקביעה של בן ממשיך נועדה להבטיח את ההעברה הבינדורית של הזכויות בנחלה כאשר בדרך כלל לאחר אותה קביעה של ההורים את בנם כבן ממשיך הוא בונה את ביתו בתוך הנחלה של הוריו.

מארג הזכויות שניתנות לבן ממשיך לא מתחילות לאחר פטירת ההורים אלא נכנסות לתוקף כבר לאחר המינוי והפיכתו של הבן הממשיך לחבר אגודה המתגורר במשק ומעבד אותו יחד עם הוריו.

הבן הממשיך רוכש אגד של זכויות הכוללות:

- זכות להחזקת המשק יחד עם ההורים למשך כל ימי חייהם של ההורים.

- זכות לקבל את זכויותיהם של ההורים כפי שהיו להם טרם פטירתם

בית המשפט דוחה את טענות האם לפיהן זכויותיו של הבן הממשיך יבשילו רק לאחר אריכות ימיה ולכן עד לאותו מועד היא רשאית לעשות במשק ככל העולה בדעתה.

ומשום כך לא ניתן לחייב בן ממשיך בתשלום דמי שימוש על תקופת מגוריו בנחלה ואין להורים זכות לסלק את הבן הממשיך מיחידת המגורים בה הינו מתגורר, זכות המגורים הינה זכות בסיסית הנגזרת מעצם המינוי. כך גם לא ניתן לנקוט בפעולות שיסכלו את זכויותיו העתידיות במשק זכויות שתגענה לבן הממשיך לאחר פטירת ההורים דוגמת ביטול מכסות הייצור או נסיון להעביר את הזכויות לצד שלישי ללא ידיעתו והסכמתו של הבן הממשיך.

בית המשפט קובע שהתחייבות ההורים אינה חוזה מותנה שיחול רק כשההורים יגיעו לשיבה טובה אלא חוזה שקובע שחלק מהזכויות ימומשו רק לאחר פטירה ולכן זכאי הבן הממשיך לכל הסעדים שמטרתם לשמר את מצב הזכויות במשק ולמנוע שינויים בזכויות ההורים שנועדו לרוקן את מינוי הבן הממשיך מתוכן.