בן ממשיך שם קץ לחייו ובית משפט ביטל את המינוי

בעלי זכויות חכירה בנחלה אפשרו לבנם וכלתם לבוא ולהתגורר בסמוך אליהם מתוך כוונה שברבות הימים יעבירו את זכויותיהם בנחלה אליהם.

הבן ואשתו שיפצו את בית המגורים הישן והתגוררו בו משך 20 שנה כאשר הבן עובד במשק ומסייע להוריו בפיתוחו.

לימים, מערכת היחסים בין בני הזוג עלתה על שרטון והם ניהלו הליכי משפטיים לפירוד ובמסגרתם הגישה הכלה כנגד בעלה ואמו, תביעה לשמירה על זכויותיה ברכוש המשותף וזכויותיה בנחלה.

במהלך ניהול המשפט, שם הבעל קץ לחייו.

בעקבות כך מיהרה הכלה ותקנה את כתב התביעה, כך שבית המשפט יקבע שהיא וילדיה הם בעלי הנחלה היחידים היות ומונתה כבת ממשיכה ולכן על רשות מקרקעי ישראל לרושמה כבעלת הנחלה.

הכלה טענה כי במשך 20 שנה התגוררה יחד עם בעלה המנוח וילדיה בנחלה ובמהלך תקופה זו התחייבו הוריו של בעלה למנותם כבנים ממשיכים במשק. עוד טענה הכלה כי במהלך השנים השקיעו בשיפוץ בית המגורים נטלו הלוואות והשקיעו במשק, תוך הסתמכות על התחייבות ההורים, כי המשק יובטח להם בעתיד דבר שעוגן גם בצוואתו של האב.

בשנת 2001 פנו בני הזוג לוועד האגודה במושב בבקשה להתקבל כבנים ממשיכים, כשההורים כמובן נתנו את הסכמתם לכך ואכן המושב אישר את המינוי.

בשנת 2010 הודיעה החמות למושב במכתב שבנה וכלתה אינם בנים ממשיכים!

בתביעתה טוענת הכלה שמלוא הזכויות בנחלה צריכות להירשם על שמה מכח המינוי שיש לראותו כמתנה שהושלמה ולא ניתן לחזור ממנה ולכן למותו של בעלה לא צריכה לפגוע בזכויותיה.

מנגד טוענת החמות - בעלת הנחלה, כי הפניה לאגודה למינוי בן ממשיך נעשתה על מנת לאפשר לבני הזוג להרחיב את בית המגורים מפני שזה היה התנאי לקבלת היתר הבניה ולא שהיתה כוונה להעביר להם את הזכויות בנחלה.

השופטת אליה נוס קבעה שעל פי הסכם החכירה במושב, חל איסור להעביר את זכויות השימוש במשק, אלא אם ניתנה לכך הסכמת רמ"י מראש ובכתב, ומכיוון שלא נעשתה כל פניה לרמ"י למינוי בן ממשיך וגם לא התקבלה הסכמת רמ"י למינוי, לכן כל עוד לא הושלמה ההתחייבות ברישום, מדובר בהתחייבות לתת מתנה ולא בעסקה שהושלמה.

כוונתם של ההורים במינוי בנם וכלתם כבנים ממשיכים הותנתה בכך שימשכו חיי המשפחה התקינים ביניהם. אולם לאור הסכסוך ביניהם אשר לווה בהליכים משפטיים גם על הזכויות במשק ולאור מותו הטרגי של הבעל, לא ניתן להסכים עם התוצאה שהכלה תישאר בת ממשיכה במשק.

יש לראות בהתנהגותה של הכלה כלפי בעלה המנוח "התנהגות מחפירה" אשר אפשרה לחמותה לבטל את התחייבותה כלפיה. יחד עם זאת קבעה השופטת שלאור העובדה שבני הזוג הסתמכו על המינוי והשקיעו כספים, יש לפצות את הכלה על ביטול זכויותיה והשקעותיה בבית המגורים.

השינויים העוברים על התא המשפחתי במהלך החיים והמציאות המשתנה במערכות יחסים משפחתיים יכולים להביא לשינוי ברצון ההורים למי תועברנה זכויותיהם. 

מינוי בן ממשיך ומתן התחייבות לבני הזוג כבר בתחילת דרכם, עשויה להתגלות כהימור מסוכן בעתיד כאשר הנחלה עלולה להגיע אל מחוץ למשפחה. מתן התחייבות שכזו טוב שתעשה בליווי הסכם שיגן על נותני המתנה ויאפשר להם לחזור בהם ממתן ההתחייבות במידה ויחפצו בכך.