דלג על
פירוק שיתוף במשק חקלאי ליורש בן יחיד
בנה היחיד של בעלת משק חקלאי הגיש לאחר פטירת אמו המאמצת, בקשה לבית משפט לקבלת צו ירושה שהוא היורש היחיד. לאחר שניתן צו ירושה, נמצאה לפתע צוואה של האם ובה התגלה שהאם קבעה בצוואה שעזבונה יחולק בין בנה היחיד והמאומץ, אחותה ונהנה נוסף .
לאור גילוי הצוואה, בוטל צו הירושה הראשון שניתן לטובת הבן המאומץ וניתן תוקף לצוואת האם.
למרות העובדה שצו הירושה בוטל, עשה בו הבן שימוש ופנה באמצעותו לרשות מקרקעי ישראל (להלן:" רמ"י "), בבקשה להעביר את הזכויות במשק החקלאי רק על שמו מכח צו הירושה ולמרבה ההפתעה רמ"י פעלה כפי שביקש להעברת הזכויות במשק במלואן על שמו של הבן המאומץ.
משנודע הדבר לאחות המנוחה, הגישה היא תביעה לבית משפט לענייני משפחה בראשון לציון נגד הבן המאומץ ובה טענה, כי למרות קיומו של צו קיום הצוואה, לפיו היה המשק צריך להתחלק בין שלושת היורשים, מסרב הבן לשתף פעולה ומתנגד לפנות את המשק ולמכור את הזכויות, לצורך חלוקת התמורה בין היורשים.
הסעד שהתבקש מבית המשפט הינו פירוק שיתוף על מנת שניתן יהיה לממש את צוואת האם המנוחה.
בכתב הגנה שהגיש הנתבע נטען על ידו שאין להכיר בצוואה מכיוון שמדובר במשק חקלאי. ולכן, בהתאם להוראות הסכם המשבצת באגודה, רק הוא מוכן ומסוגל לקיים את המשק כמשק חקלאי ואין להתייחס להוראות הצוואה – תוקפו של הסכם
המשבצת הקיים באגודה גובר על הוראות הצוואה.
הבן הוסיף וטען שלא רק שמלוא הזכויות במשק מגיעות לו הוא גם אינו חייב לפצות את יתר היורשים מפני שהסכם המשבצת הרלבנטי באגודה אינו מפנה לסעיף 114 לחוק הירושה.
פירוק שיתוף בנחלה
בפסק הדין שניתן בין הצדדים קובע בית משפט שקיימת חשיבות למצווה לכבד את רצון המת, ולכן בעלת זכויות במשק חקלאי יכולה ורשאית להורות בצוואתה מי יהיו יורשיה וכמובן יכולה היא להורות מה יעשה בנכסיה ובמשק החקלאי הנמצא ברשותה.
בית המשפט בוחן את הסכם המשבצת וקובע שכאשר בהסכם המשבצת נכתב בצורה מפורשת שניתן לערוך צוואה ולקבוע מי יהיה המוטב, יש להעדיף אפשרות זו על פני ההוראה המאפשרת להעביר את הזכויות במשק רק למי שמוכן ומסוגל להפעיל את המשק כמשק חקלאי.
הוראה בצוואה לפיה המשק יימכר והתמורה שתתקבל תחולק בין היורשים אינה סותרת את הסכם המשבצת ונודעת חשיבות רבה לקיים את רצון המת.
בהסתכלותו של בית המשפט, במאה ה – 21, אין עוד חשיבות להפעלת המשק החקלאי לצורך פעילות חקלאית, והחזקת המשק הינה כמו החזקת עוד נכס נדל"ן. משום כך, אין להעדיף מי שמתגורר במשק חקלאי ועוסק בחקלאות על פני יורשים אחרים. כמו כן, העובדה ש- 30 שנה המשק לא פעיל, מוכיחה שאין מקום לבחון מי מהיורשים "מוכן ומסוגל לקיים המשק".
במקרה של זכויות בר רשות במשק חקלאי נדרש הליך כפול – בשלב ראשון מכירת המשק לצד ג' ובשלב השני חלוקת התמורה שתתקבל בין היורשים, ולכן בהעדר הסכמתו של הנתבע להגיע להסכמה על פינויו של המשק ומכירתו בהתאם להוראות צוואת אימו, הדרך היחידה הינה פירוק שיתוף בזכויות המשק על פי הוראות הצוואה פינויו של הבן המאומץ, מכירת המשק וחלוקת הכספים.
Banners
דלג על Banners