השפעת חובות בני זוג על זכויותיהם במשק חקלאי

לאחר 30 שנות נישואין גילתה בת הזוג שהמשק החקלאי לא רשום על שמה ובשל עסקיו של בעלה וחובותיו במסגרת שותפות עם אביו ואחיו, הוטלו על הזכויות במשק עיקולים. כיום, הנושים מבקשים לממש את המשק ולגבות את החובות ע"י מכירת המשק. 

האם זכויותיה של האשה במשק למרות שאינן רשומות, מוגנות מפני הנושים?

המשק החקלאי היה רשום על שמו של הבעל בלבד לאחר שניתן לו במתנה בהיותו בן ממשיך, למרות היותו נשוי במשך 30 שנה. נושיו של הבעל הטילו עיקול על זכויותיו במשק החקלאי מכח פסק דין חלוט שניתן כנגד הבעל וכנגד אביו ואחיו שהיו שותפיו לעסקים.

לבת הזוג לא נותרה ברירה, כי אם להגיש תביעה למתן פסק דין הצהרתי, לפיו מחצית מהזכויות במשק ובבית המגורים שייכות לה.

לטענת התובעת, בעלה קיבל את הזכות במשק כבן ממשיך אולם על המשק לא היה דבר והם נאלצו ביחד לפתח את הקרקע ולבנות בה את ביתם. בני הזוג נטלו הלוואת משכנתא אשר אומנם היתה רשומה על שמו של הבעל אולם ההחזרים החודשיים שולמו ע"י שניהם.

כל השנים ראו שני בני הזוג את הנחלה כרכושם המשותף למרות העובדה שהנחלה היתה רשומה על הבעל בלבד ולא עלה בדעתם לדאוג לרישום הפרוצדורלי של זכויותיה במחצית זכויות הנחלה.

לטענת הנושים העובדה שהמשק רשום רק על שמו של הבעל, לא הפריעה לה במהלך כל השנים ופעולותיה כיום נועדו להברחת נכסים מהנושים.

עוד טוענים הנושים שמכיוון שבני הזוג נישאו לאחר שנת 1974, חל עליהם חוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג-1973. ומכיוון שבני הזוג לא ערכו ביניהם הסכם יחסי ממון, יש להחיל עליהם הסדר איזון משאבים לפיו רק במועד פקיעת הנישואין ייקבע שיתוף רכושי בין בני הזוג.

בית המשפט עורך אבחנה בין נכסים שהופקו במהלך תקופת הנישואין מתוך הכנסות של שני בני הזוג אשר אמורים להתחלק בין שני בני הזוג במועד פקיעת הקשר ביניהם, לבין נכסים שהופקו בטרם הנישואין ונכסים שהתקבלו במתנה, בירושה שלא ניתן להגדירם כפרי מאמץ משותף של בני הזוג, נכסים אשר יש לראותם כנכסים פרטיים של כל אחד מבני הזוג.

כאשר אחד מבני הזוג מבקש להצהיר על קיומו של שיתוף ספציפי בנכס מסוים, לא מספיק להוכיח קיומם של חיי נישואין. יש להראות גם נסיבות עובדתיות שיצביעו על רצונו של אחד מבני הזוג להקנות לרעהו זכויות שיתוף בנכס.

בית המשפט קובע שאומנם הבעל קיבל את הנחלה במתנה מהוריו מכח מינויו כבן ממשיך קודם נישואיו, אולם הוא קיבל נחלה ערומה בלתי מפותחת, היה עליו לשלם הוצאות פיתוח ולבנות בה את בית המגורים.

התובעת טענה בתצהיריה, כי לשם תשלום הוצאות הפיתוח ובניית בית המגורים בנחלה נטלו שני בני הזוג הלוואת משכנתא אותה פרעו במהלך השנים מתוך כספיהם המשותפים במהלך שנות נישואיהם בהיותם מנהלים משק בית משותף.

בית המשפט מוסיף, כי מעבר להשקעתם המשותפת של שני בני הזוג בנחלה, המדובר בבית המשפחה מאז נישואיהם של בני הזוג, דבר שיצר ציפיה אצל בני הזוג לקיומו של שיתוף בכל הנכס, למרות העובדה שאת הקרקע קיבל רק הבעל כבן ממשיך בטרם נישואיו. מרכיב הקרקע נטמע בתוך כל הנחלה ובמאמץ המשותף של שני בני הזוג במשך עשרות שנים לפיתוח הנחלה ובניה בה.

על הנתבעים היה לדעת שהם מטילים חוב שנוצר במסגרת עסקיו של הבעל וללא קשר לנחלה שהינה נכס משפחתי מובהק ולכן זכויות הנושים אינן גוברות על זכויותיה של התובעת בנחלה.

בית המשפט מקבל את התביעה ומורה על רישומה של התובעת כבעלת מחצית מהזכויות בנחלה, כך שהעיקול שהוטל יירשם רק על זכויותיו של הבעל בלבד.

לא תמיד קיימת הפרדת חובות בין בני הזוג ולפעמים התנהלות כלכלית משותפת של שני בני הזוג, עלולה ליצור שיתוף גם בחובות, ולכן רישום הזכויות בנחלה על כל אחד מבני הזוג, ימנע טענה של נושים שלא ידעו כי קיימים בעלי זכויות נוספים לנחלה.

זה אומנם עולה כסף אבל שווה זהב!