בית משפט מגדיר מה הוא שימוש חורג בנחלה

גלעד שרגא, משרד עורכי דין ונוטריון

השימוש הנעשה במרחב הכפרי בשטח הנחלה החקלאית במאה ה- 21 אינו דומה לשימושים החקלאיים הקלאסיים להם היינו עדים בעבר. משקים רבים זנחו את העיסוק בחקלאות ומצאו להם אפיקים חדשים מהם יוכלו להתפרנס ואשר ישמשו להם מקור הכנסה חלופי למקורות החקלאיים שהיו בעבר.

השכרתם של מחסנים ושטחים חקלאיים לשימושי מסחר ואיחסון הפכו נרחבים ככל שכאיות הפעלת המשק החקלאי לייעוד חקלאי פחתה. פעילות חדשנית זו אינה תמיד מתיישבת עם השימושים וההגדרות המצויינים בהסכם המשבצת שבין האגודה לבין רשות מקרקעי ישראל, הסכמים שבהם מפורטים תנאי השימוש המותרים במקרקעי המושב.

השימוש החורג הפך לתופעה מוכרת בכל מושב ומושב, שימוש שהלך וגבר בשנים האחרונות מתוך נסיון נואש של המושבניקים למצוא מקורות הכנסה לקיומם. לאחר שבמשך שנים לא נערכה כל פעילות אכיפה החלו לאחרונה ברשות מקרקעי ישראל להגיש תביעות כנגד חברי האגודה אשר בשטח נחלתם בוצע שימוש חורג.

בפסק דין שניתן בבית משפט השלום ברחובות במסגרת ת.א 2983/04, ביום 9.6.09, נדרש בית המשפט בין היתר להגדיר מה היא הגדרת המונח "שימוש חקלאי במקרקעין"? והאם פעילותם של הנתבעים בשטח המשק החקלאי, עומדת בקנה אחד עם הוראות הסכם המשבצת?

במקרה שהובא בפני בית המשפט, דובר במקרקעין שמהווים חלק מהקרקעות שמינהל מקרקעי ישראל השכיר לאגודת המושב (להלן:"המושב"), במסגרת "חוזה משבצת דו-צדדי", כאשר על-פי חוזה המשבצת מטרת השכירות הינה חקלאית ונאסר על המושב וחבריו לבנות בשטח המשבצת ללא אישור המינהל מקרקעי ישראל.

הנתבעים הינם חברי המושב, אשר עשו שימוש בשטח המשק אשר הוקצה לשימושם על-ידי המושב, וזאת במעמד של ברי-רשות וכן חברה פרטית אשר התקשרה בהסכם עם חברי האגודה המחזיקים בשטח המשק, והיא אשר עשתה בפועל שימוש בשטח המשק ובמבנים שבו לאחסנה ושיווק של אבני טוף.

לטענת מינהל מקרקעי ישראל הנתבעים עשו שימוש חורג במקרקעין - שימוש שאינו חקלאי, וכי הם בנו במקרקעין או הסבו מבנים ללא הסכמת המינהל, באמצעות השכרתם לחברה פרטית אשר הקימה במקום מפעל לייצור, אחסנה ושיווק של אבני טוף.

בנסיבות אלה ביקש מינהל מקרקעי ישראל, ליתן צו מניעה להפסקת כל שימוש חורג ו/או שאינו חקלאי שנעשה במקרקעין ללא היתר המינהל בכתב וכן ליתן צו המורה לנתבעים לפנות באופן מיידי מהמקרקעין ולהרוס את כל המבנים שהוקמו בהם שלא בהסכמת המינהל.

לטענת הנתבעים, יש לדחות את התביעה על הסף, וזאת הואיל והתביעה כולה מושתתת על עילה חוזית מכוח חוזה המשבצת, בה בשעה שהם כלל אינם מהווים צד לחוזה זה, ובשל כך אין בינם לבין מינהל מקרקעי ישראל כל יריבות. עוד טענו הנתבעים כי, חוזה המשבצת אינו בתוקף וכי השימוש בקרקע הינו חקלאי לכל דבר ועניין, הואיל ואבני הטוף משמשות כמצע גידול חקלאי.

ביחס לטענה, כי הנתבעים אינם צד להסכם המשבצת –

בית המשפט קובע, כי זכותם הבסיסית של הנתבעים להחזיק ולהשתמש במקרקעין צומחת מיסודה מחוזה המשבצת, שעליו חתום המושב ואשר מכוחו ניתנה למושב האפשרות להעניק לנתבעים מעמד של ברי-רשות. מכאן, שטענתם של הנתבעים, כי הוראות החוזה אינן חלות עליהם אינה טענה ראויה ויש בה משום "החזקת המקל משני קצותיו", שכן ממה נפשך – אם הנתבעים אינם מחויבים לקיים את הוראות החוזה משום שאינם צד לו, מאין צומחת זכותם להשתמש בקרקע?! ואילו אם הנתבעים מחויבים לקיים את הוראות החוזה הרי שעליהם לקיים את כל הוראותיו, לרבות ההוראות הנוגעות לשימוש המותר במקרקעין.

ביחס לטענה, כי השימוש בקרקע הינו חקלאי הואיל ואבני הטוף משמשות כמצע גידול חקלאי –

קובע בית המשפט, כי השאלה הינה שאלה משפטית, האם אחסנה ומיון של אבני הטוף במקרקעין המצויים בנחלה, מהווים שימוש חקלאי, אם לאו.

שימוש במקרקעין של הנחלה לשם אחסנה ומיון של אבני טוף במסגרת תהליך מסחרי, שתחילתו בייצור אבני הטוף באתר אחר, המשכו באחסנה ומיון של האבנים (בשטח הנחלה) וסופו במכירתן והפצתן ללקוחות (מאתר האחסנה המצוי בנחלה), אינו מהווה שימוש חקלאי במקרקעין, אלא מהווה שימוש מסחרי לכל דבר ועניין.

העובדה, כי אבני הטוף הן מוצר המשמש בסופו של עניין חקלאים כמצע גידול, אינה הופכת את תהליך ייצורו של מוצר זה לשימוש חקלאי, ממש כשם שייצור מכונות חקלאיות כגון טרקטורים או ייצור יריעות ניילון לחממות או ייצור חומרי הדברה ודשנים לחקלאות וכיו"ב אינם מהווים שימוש חקלאי במקרקעין שבהם מתבצעים תהליכי הייצור של מוצרים אלה ודומיהם (לרבות אחסנתם ומיונם המהווים שלבים מן התהליך התעשייתי השלם).

בית משפט נכנס לעצם תהליך הייצור ובוחן מקרוב את "השימוש החקלאי האמיתי" הנעשה בשטח המשק, ומה "מיקומה" של הפעילות המבוצעת בשטח הנחלה בשרשרת הייצור של המוצר הסופי בו נעשה שימוש, ובכך מצמצם הוא את טווח הגדרת השימוש החקלאי המותר והעומד בדרישות הסכם המשבצת.

ניתוח תהליכי הייצור בצורה כה דקדקנית, מרחיבה את העילה לשימוש חורג הנעשה בשטח המשק החקלאי, ומאפשרת למינהל מקרקעי ישראל הגשת תביעות גם כנגד חברים אשר הם בעצמם מפעילים במשק תהליכי ייצור אשר ניתן לראות בהם בבירור את הזיקה לשימוש חקלאי.

כך, בסופו של יום מקבל בית המשפט את התביעה במלואה ומורה, על מתן צו מניעה להפסקת כל שימוש חורג ושאינו חקלאי שנעשה במשק ללא היתר מינהל מקרקעי ישראל, וכן על מתן צו המורה לנתבעים לפנות באופן מיידי מהמקרקעין ולהרוס את כל המבנים שהוקמו בהם שלא בהסכמת וללא היתר מינהל מקרקעי ישראל .